מהי מחלת חניכיים?

כותרת השן מצופה בזגוגית השן (אמייל). מתחתיה נמצא חומר השן (דנטין) ומתחתיו נמצא עצב השן (מוך השן). למעשה, מוך השן מורכב מעצב, כלי דם ומה שנקרא רקמת חיבור. בעוד שהאמייל חסר עצבים ולכן חסר תחושה, הדנטין שמתחתיו מסופק על ידי סיבי עצב. לכן, פני השטח של שורש השן רגישים לכאב.

הדנטין מהווה את המרכיב העיקרי של השורש. השורש מצופה בנוסף בשכבה קשה המכונה צמנטום. השן מעוגנת לאורך כל משטח השורש שלה באמצעות סיבי חיבור (סיבים פריודונטליים) בעצם הלסת. סיבים אלו מעוגנים מצד אחד בדנטין השורש ומצד שני בעצם הלסת.

שורש השן ארוך יותר מכותרת השן. במיוחד לניבים בלסת העליונה יש לרוב שורשים ארוכים מאוד.

למעשה, הג'ינגיבה מהווה את השוליים החיצוניים של הרקמה המעגנת את השיניים בעצם. היא מורכבת משכבת כיסוי דקה (אפיתל) ומשכבה עבה יותר של רקמת חיבור סיבית הנמצאת מתחתיה. שכבה זו מכילה, בנוסף לסיבי רקמת חיבור רבים, גם כלי דם. מסיבה זו, חניכיים בריאות הן בצבע ורוד בהיר.

הדלקת שנוצרת בשולי החניכיים גורמת לחניכיים להיראות אדומות עד אדומות כהות, מכיוון שכלי הדם ברקמת החיבור מתרחבים עקב הדלקת.

באמצעות שיפור היגיינת הפה הביתית, רובד חיידקים זה מוסר באופן קבוע, מה שמאפשר לחניכיים להחלים תוך מספר ימים.

ג'ינג'יביטיס אינה מחלה נדירה. לכל אדם יש במהלך חייו אזורים כאלה בפה מספר פעמים. עם זאת, הם סימן לכך שהניקוי באותם אזורים היה פחות טוב. כמו כן, אזורים אלו מהווים סיכון להתפתחות מחלת חניכיים (פרודונטיטיס).

במהלך הריון, הנטייה לדלקת חניכיים מוגברת בשל סיבות הורמונליות. על נשים הרות להקפיד במיוחד על היגיינת הפה הביתית ולהיבדק אצל רופא שיניים גם במהלך ההריון.

המונח 'פריודונטיום' מתייחס לכל המרכיבים המעגנים את השן בעצם הלסת. אלו כוללים את החניכיים (ג'ינגיבה), העצם התומכת בשן, סיבי האחיזה והמבנה המקביל על משטח השורש, המכונה צמנטום.

הפריודונטיום מבטיח את עיגון השיניים בעצם הלסת. בזכות סיבי האחיזה, השיניים מקבלות עמידות תפקודית גבוהה גם בכוחות לעיסה חזקים.

בשן בריאה, הפריודונטיום מקיף את כל שורש השן. רק במקרה של מחלת חניכיים דלקתית (פרודונטיטיס) נהרסת העצם התומכת בשן.

כתוצאה מדלקת בשולי החניכיים (ג'ינג'יביטיס), עלול להיווצר הרס של סיבי האחיזה ועצם הלסת. במקום מערכת הסיבים הבריאה, נוצר לאורך השן מה שנקרא כיס חניכיים. משטח השורש הנמצא שם מכוסה ברובד חיידקים (פלאק ואבנית).

הרס סיבי האחיזה ועצם הלסת עלול להוביל לניידות מוגברת של השן. אם המחלה אינה מזוהה ואינה מטופלת, ההרס עלול להימשך עד שהשיניים הופכות ללא שמישות ללעיסה ויש לעקור אותן.

כ-40 אחוזים מהאוכלוסייה סובלים מפרודונטיטיס. בקרב האוכלוסייה הבוגרת מוערך כי כיום כ-70% מאובדן השיניים נובע מפרודונטיטיס.